בין הקטבים

שלוש נקודות מבט אפשריות של הפרט  בתוך קשר עם זולת:

1. אינטרוספקציה: הסובייקט מתבונן על עצמו, על פנימיותו העצמית. 2. אקסרוספקציה: הסובייקט מתבונן על האחר –מנקודת מבטו העצמית. (עמדה חינוכית).

3. אינטרוספקציה מול האחר: הסובייקט מתבונן על פנימיותו של האחר (האובייקט) מנקודת מבטו הפנימית (במידת האפשר) -- של האחר! (עמדה טיפולית).

נמחיש ונרחיב

תינוק, למשל, ברור לכולנו שהנו שרוי לחלוטין בעולמו הפנימי – הסובייקטיבי. בעיקר יש לו את עצמו – הוא אגוצנטרי (לא במובן שלילי של המילה. הוא פשוט מרוכז בעצמו מבחינת השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא). כך לפחות עד גיל חצי שנה, אז מתחיל לזהות יותר את האחרים שסביבו. אך נקודת המוצא הראשונית של התינוק נשארת לעולם – האני. גם האובייקט שנקרא "אמא" הוא חלק מהסובייקט שלו, כלומר היא חלק מעצמו  (היא לא היא) – ולכן "לא אכפת לו" מהצרכים שלה. 

למעשה, בכל קשר בין-אישי בוגר וקרוב – נזהה רגעים בהם הסובייקט מוחק את צרכיו של הזולת – בדיוק כמו תינוק. במערכת זוגית בפרט.

במובן מסוים ניתן לומר שהרגע החגיגי בו התינוק קורא לראשונה "אמא", הנו הרגע שבו התינוק מתחיל להבין שיש אחר, ושהאחר הזה יכול להיות שונה ממנו – וזה משבר.  מאידך, בנפש יש גם כח שדווקא רוצה נפרדות, ועצמאות, ולכן הרגע של ההכרה באחר בכל אופן גם מחזק ומרגיע.

עם הזמן האובייקט (אמא) מתחיל להתרחק מהסובייקט (תינוק). בהתחלה הם כמו מעגלים חופפים, אך אט אט החפיפה בין המעגלים קטנה, והמרחק גדל עם הזמן.

ככל שתינוק גדל – פעוט – ילד – מתבגר – כך גם גדלים הפערים בין רצונותיו הסובייקטיביים לבין דרישות המציאות האובייקטיבית. מתרחב הפער בין הרצון האישי של הסובייקט (למשל לישון עד מאוחר) לבין הדרישות של המציאות (לקום בזמן ולא לאחר לבית-הספר).

מה עושים לנוכח הפער?

אמרנו לעיל (חלק ב') שנטיה טבעית הנה לבטל את הפער, באמצעות קריסה אל אחד מקטביו:

  1. קריסה קיצונית לקוטב הסובייקטיבי – אובדן בוחן מציאות. אוטיזם (על רקע אורגני) או סכיזופרניה (על רקע נפשי). במצב טבעי – כולנו שם בזמן שינה, למשל.

  2. קריסה קיצונית לקוטב האובייקטיבי – אובדן העצמיות. אדם שעושה "הכל - כל הזמן - כמו שצריך". הוא מרוויח אמנם בכך שאף אחד לא יוכל לבוא אליו בטענות (כי הוא עושה הכל בסדר, לפי דרישות המציאות) – אך יש עדיין ישות אחת שתבוא אליו בטענות - הנפש שלו עצמה, הסובייקטיביות שלו (שנזנחת, על ידו).

ברור לנו ששתי האפשרויות בעייתיות מבחינה נפשית. אך כיצד נחזיק את הפער -- ללא ביטולו?

ד"ר צמח אסיף, פסיכולוג קליני

מנהל אקדמי של תמורות בית -הספר

לפסיכותרפיה דינמית