התנגדות

למה אתה אנטי?

 

סיטואציה קלאסית: אדם מגיע לטיפול בשביל להשתנות. אט אט הוא לומד את עצמו, את מניעיו, את הסוואותיו ועוד. והוא כאמור, בא על מנת להשתנות. לשנות ולו תכונה אחת. למשל כעס. או מרמור, עצב, ריצוי יתר או חרדה. והוא אפילו משלם הרבה לטובת השינוי הזה. ועדיין, לא ממש משתנה.

איך זה קורה??

התנגדות (resistance) מונח מתחום הפסיכואנליזה אותו טבע זיגמונד פרויד המתאר מצב לא מודע, בו המטופל אינו מאפשר העלאת תכנים מכאיבים מהלא מודע אל המודע, מה שמקשה על התקדמות הטיפול. במילים אחרות המטופל מתנגד להתפתח, להשתנות ולצמוח בתוך הטיפול. התנגדות בטיפול יכולה להתבטא בדרכים שונות, למשל באיחור לטיפול, בביטול פגישות, אידיאליזציה או דוולואציה למטפל, ביטול דיברי המטפל, אי תשלום בזמן ועוד, כל אלה לא מאפשרים למטפל לעשות את עבודתו ולמטופל להתקדם.

בתחילת דרכו הבחין פרויד בשתי צורות התנגדות עיקריות:

  • התנגדות הדחקה  (Repression Resistance)הנה התנגדות פנימית לבוא במגע עם דחפים וזכרונות מסוכנים ומכאיבים.

  • התנגדות העברתית(Transference Resistance)  לעומת קודמתה מתבטאת בחוויות ותחושות שליליות כלפי המטפל שמקורן בחוויות עבר עם דמויות משמעותיות (המטופל רואה במטפל שלו את האבא שהשפיל אותו, למשל, אך ללא קישור מודע).

 

ואיך נראית ההתנגדות בתוך בית הספר?

התנגדות הדחקה בכיתה נוכל להמחיש באמצעות, למשל, תלמיד כיתה יא שמגיע מדי יום לבית הספר יושב בכיתה אך מרגיש משועמם, מפהק הרבה, מטיח במורה שהשיעור שלה משעמם, מאחר לכיתה, מחסיר ימי לימוד. אפשר להתבלבל ולחשוב שהתלמיד עצלן, חלש בלימודים, מנסה לעורר רושם בקרב חבריו או סתם מתנגד ללמידה. יתכן ואפשרויות אלו יש בהן ממש. אולם, יתכן ומתחת לפני השטח פועל מנגנון ההתנגדות המקורי שהזכרנו, כמובן כמצב לא מודע. בשרשה, היא לעולם ההתנגדות מלהרגיש כאב. מהו הכאב שנמנע התלמיד מלהרגיש? זאת יש לאתר בתבונה. אפשרות אחת הנה, שכשהתלמיד יושב בכיתה ואינו יודע את החומר הנלמד, נוצר איום על תחושת הערך העצמי שלו. התלמיד בסכנה והוא מדחיק את התחושות המכאיבות ומאפשר לשיעמום להיות לו למגן.

התנגדות העברתית ניתן לראות במורה המגיבה בתוקפנות להערות מנהל בית הספר אליה. המורה גדלה לאבא ביקורתי, שתלטן ותוקפן, וכשמנהל בית הספר משוחח איתה, חווית העבר המודחקת מתעוררת לחיים (כאן נכנס מונח נוסף- העברtransference ) והמורה מגיבה אל המנהל כפי שהייתה מגיבה (או הייתה רוצה להגיב) בעבר לאביה. כמובן שניתן להרחיב דוגמא זו גם למערכת תלמיד/ה ומורה וכן הלאה.

התנגדויות מתחוללות כל הזמן במרחב הבין אישי, וכמובן גם בזה הבית-ספרי. מתחוללות, ופועלות בעוצמה רבה, מאחורי הקלעים.

האם נלמד לאתר אותם בקרב עמיתנו, תלמידנו ועצמנו?

וכיצד נפרק את המרעום ההתנגדותי בתבונה ונרתום את הפרט לשינוי ועשיה?