גם אם את/ה לא שם זה קיים

מיניות בגיל ההתבגרות

גם אם את/ה לא שם, זה קיים

מיניות בגיל ההתבגרות – הרהורים ונתונים

 

נקודת המוצא שלנו בשיח הנה רגע ההתחלה. הרגע בו לראשונה הפציעה תודעת המיניות בהכרה. לא 'מיניות' כתמה, כהמשגה חיצונית, תיאורטית, עיונית. אני מתכוון לזו המאוד אישית. נתחיל עם הרגע ההוא הראשון, שמאז חזר פעמים כה רבות, הרגע שבו התעוררה בתוך האדם פנימה, בתוכנו, משאלה-עוצמה-אפשרות חדשה, ובעלת 'לוגיקה', אם ניתן כך לכנותה, לגמרי חדשה.. לוגיקה שמאתגרת, למעשה פעמים רבות אף סותרת ממש, את לוגיקת החיים השוטפים, על כל מורכבותם, ששלטה ביום-יום עד אותו הרגע המטלטל והמופלא.

אני מדבר על הרגע שבו הלוגיקה של הגוף המיני פורצת אל התודעה והקיום, וקוראת תגר  על הלוגיקה המוכרת, זו שעל פיה התנהלה הנפש עד כה. אותה נפש, שנשענה על - וכיוונה עצמה אל -  הראוי, הרצוי, המוערך, והאפשרי.

 

מוקדם מידי

לפני זמן מה הגיעה אלי להדרכה עובדת-סוציאלית קלינית שמטפלת בבני נוער במסגרת פנימייתית. תלמיד מכיתה יא' שנמצא אצלה בטיפול קצת מעל לשנה שיתף אותה מספר ימים טרם פגישתנו בארוע של פגיעה מינית שחווה לפני מספר שנים. עד כה הוא לא סיפר על כך לאיש.

תפסה את תשומת ליבי תגובת עמיתתה, רכזת הטיפול, אותן שיתפה המודרכת בהתוודות והחשיפה של הנער.

"אני חושבת שהנער פתח אצלך את הפגיעה המינית שלו 'מוקדם מידי', היא אמרה באינטונציה שנשמעה למודרכת כנזיפה.

'אתה חושב שבאיזושהי צורה גרמתי לו לחשוף את הפגיעה המינית מוקדם מידי?' היא שואלת אותי בחשש ניכר ואשמה מובלעת.

ואני תוהה ושואל – מתי זה לא מוקדם מידי??

הרי זהו בדיוק העניין במיניות. ובוודאי כשמדובר בפגיעה, שהיא תמיד תמיד, בסופו של דבר, מוקדמת מידי.

גם כאשר ישנו תיווך ראוי והכנה, המיניות מעצם טבעה הנה מפתיעה, מציפה, מטלטלת, ותמיד מוקדמת מידי. ולרוב, התיווך וההכנה פשוט נעדרים.

 

חומר הגלם ממנו עשויה המיניות

מיניות הנה תשוקה.

והתשוקה מהי? ממה היא בנויה?

נפתח בכמה מילים על המבנה של 'התשוקה'. ושמא נכון יותר לומר, חוסר המבניות של התשוקה. כלומר, אנחנו מדברים על מצב פיזיולוגי חריף המעוור את הנפש. התשוקה, בשונה מהרצון, הנה ההפרזה בהתגלמותה. ומהי הפרזתה? ידועה היא בדו-משמעיותה: פעם מטילה אימה ומחריבה את הקיים, ופעם מעוררת השראה ומרחיבה את גבולות היש. ובלשונו של אוגוסטינוס:

"רגע נמשכתי אלייך על-ידי יופייך, ומשנהו- נסחבתי מטה על-ידי משא בשרי המגושם ושקעתי, גונח, בשפל המדרגה. משא בשרי היה לי להרגל בשרים" (Augustine, 1960; 175). כלומר, התשוקה באה מן הגוף – ומשחיתה את הנפש, או שהיא באה מן הנפש ומענה את הגוף. כך או כך מדובר במלחמה אדירה בין רשויות שונות:

"ככה נלחמו בקרבי שני רצונות האחד גשמי והשני רוחני, ובמלחמתם זאת התישו את נשמתי" (Augustine, 1960; 189)

יש שמאשימים את טבענו החייתי כמקור לצרות. אולם למיטב ידיעתנו, אין שום חיה, בוודאי לא אלו הנחשבים הכי קרובים אלינו מבחינה גנטית ואבולוציונית (שימפנזה, קופי בונבו) שעוסקים במיניות באובססיביות שאפילו מתקרבת לזו של בני האדם (מגעים מיניים של קופי הבונבו הם באופן בולט מקריים, כמעט מביעים חיבה, יותר מאשר אירוטיים. יכולים לעבור חודשים ללא כל מגע מיני ביניהם).

התשוקה מטלטלת ומעוורת, והסובייקט שוב אינו אדון לעצמו. בין אם התשוקה הנה ערכית ונעלה ובין אם אכזרית או שפלה, בנוכחותה מצטמצם כוח השיפוט, הפרספקטיבה והתודעה.

לחילופין, כאשר היא מאופקת וקרירה, הרי שהיא חוטאת לעצמה ונעלמת בו ברגע. זאת מאחר ותשוקה 'קרירה' אינה תשוקה כלל. תשוקה קרירה היא תשוקה גרועה.

באהבה, לשם ההמחשה, אם אני אוהב 'קצת' – זו לא אהבה. אם אני מצהיר שאוהב מאוד – טוב נו זו אהבה, אבל עדיין פושרת. אהבה הראויה לשמה הנה אהבה המעורבת בתשוקה. אהבה המקלקת את השורה.

'מיניות בגיל ההתבגרות'.

אכן נושא חשוב ונדרש, ש'אין מה לעשות, כבר לא ניתן להתעלם ממנו'. אבל הכותרת הזו – מיניות בגיל ההתבגרות, בניסוחה הנקי והמהודק, חוטאת לתוכן אותו היא מבקשת לייצג.

כי התוכן הנו עוצמתי ומטלטל ומרומם ומפרק, הרבה יותר ממה שיכולה הכותרת הפורמלית הזו להציע. ובני הנוער איתם אנו נדרשים לדבר, לא יתרשמו ולא יקנו שום דיבור שאינו עובר דרך ההכרה בעוצמה שבחוויה.

נזכור את "אש בבית עמרם" ממסכת קידושין. [דף פ"א, שתפס סולם כבד לעליית הגג שם היו שבויות].  אש! על כל עוצמתה! אש שבלהבותיה מאבד הסובייקט את עצמיותו.

 

הסף

מהי מיניות בריאה? וממתי היא תתחיל להיחשב כחולה? פתלוגית? סוטה?

אנו מבינים את התשוקה ככזו שמוגדרת למעשה ע"י ה-סף. מושג הסף הוא המושג של הגבול. מאיזה שלב זה נקרא שעברנו את הסף? החל ממתי נחשבת מחשבה מסוימת לטורדנית? לבלתי ראויה? לבלתי ראויה בעליל? באיזו דרגת רתיחה רגשית הופכת המיניות לאש וכוויה? עד מתי זה עדיין 'נורמטיבי'  (נזכור שהמושג 'נורמה' הנו אקוויוולנטי בסטטיסטיקה למושג 'ממוצע'. שהנו תמיד בתנועה...)? ממתי זה מתחיל כבר להדאיג? וממתי זה כבר ממש פתלוגי??

אנחנו מבינים שמושג התשוקה, בא בד בבד עם מושג הסף.

אז כמה מילים על 'סַָפים' שונים:

נתחיל מהסוף. מה מידת החשיפה לפורנוגרפיה אצל בני נוער בישראל?

אבל לפני הנתונים – רגע – למה זה חשוב? מה המשמעות של זה?

תכף נאמר כמה מילים על האיזורים היותר מובהקים של הפתלוגיה – איזורי ההתמכרות והפגיעות המיניות.

וגם, כבר בשלב הזה, עוד לפני הקצוות, נזכיר שצריכה של פורנוגרפיה ברשת אומרת בהכרח חשיפה למיניות לא מציאותית, לא ריאלית, ולמעשה  -- מעוותת. מיניות שמותכת סוגים שונים של אלימות, כפיה והשפלה. מיניות שמציגה גופים ואיברים שאינם קיימים במציאות ותפקוד שאינו מציאותי.

 

אבל רגע, הרי רוב התכנים שנצפה בהם במסכים השונים (ממרדפי מכוניות בסרט אקשן ועד רומן דרמטי מושלם) הם לא ממש  ריאליים. אז מה ההבדל בין המפגש הלא הריאלי עם המיניות הלא-ריאלית ברשת, לבין המפגשים עם כל יתר התכנים?

מה ההבדל בין מיניות, והמפגש איתה, לבין שאר התכנים שאיתם אנחנו נפגשים?

על מנת לענות על זה השאלה המאוד עקרונית הזו – נמתין עוד קמעא. בשלב זה רק נציין אותה ואת חשיבותה.

אז כאמור, קצת סטטיסטיקה:

  1. מחקריה של ד"ר אביגיל מור, ראש התוכנית למגדר במכללה האקדמית תל חי, המצביעים על השיעור הגבוה של צופי פורנו בקרב נערים בארץ: 80% מבני הנוער דיווחו כי הם צופים בסרטים פורנוגרפיים מספר פעמים בשבוע עד מספר פעמים בחודש, ורק 20% טענו שאינם צופים כלל. בקרב בנות נערות, לעומת זאת, צריכת הפורנוגרפיה נאמדת באחוזים חד ספרתיים, וגם אלה שאכן צופות, לרוב צופות לבקשת החבר או ה"חבר'ה".

  2. על פי הסקר, 71% מהילדים מספרים שגלשו לאתרי פורנו לפני גיל 13; זאת אומרת - 2 מכל 3 ילדים בישראל.

  3. כיצד נחשפים הילדים לתכנים הללו? 56% מהילדים שצפו בפורנו סיפרו כי הגיעו אל התכנים בטעות, 24% מהצופים סיפרו כי החלו לצפות בפורנו כי חברים הראו להם. שליש מהילדים הודו כי חזרו לגלוש שוב ושוב באותם תכנים.

  4. בנוסף, 51% מהילדים סיפרו כי הוריהם יודעים שהם צופים בפורנו. 78% מההורים מכירים בעובדה כי ילדיהם צופים בפורנו באינטרנט במחשב הביתי או בנייד, אך הרוב המכריע, כ-77%, הסתפקו בשיחה אודות הנושא.

 

ונעבור לאיזורים המסוכנים במובהק.

ובכן, נזכיר כי לפי ה- DSM 5 – החדש והעדכני ביותר, בשונה ממה שהרבה חושבים, אין אבחנה שנקראת 'התמכרות למיניות'. הרבה אנשים אמנם ציפו לכך שאבחנה מסוג זה תכנס לכרך המעודכן, אך התבדו. לשם ההמחשה, התמכרות לקפה – דווקא כן נכנסה כאבחנה של ממש.

ה- DSM 5 מציין ששקלו אבחנה שונה מהמתכרות – hyper sexuality, כלומר – היפר מיניות. מיניות בהיפר. אבל גם אבחנה זו נדחתה.

מה זה בפועל אומר? מהם הקריטריונים לאבחנה?

התמכרות, ככלל, הנה מצב בו אדם משתמש בפעילות מסויימת באופן דומיננטי על מנת להמנע מכאב נפשי. מהו הסף, שממנו זה נחשב כדומיננטי? כאשר זה שבא על חשבון פעילויות שוטפות שמצופות ממנו ושהוא עצמו מצפה מעצמו – כמו עבודה (עיסוק, קרייירה, מיצוי עצמי) וקשר (קיום מערכות יחסים בין-אישיות).

הקריטריונים עצמם עוסקים בטווח הזמן שהפעילות המסוימת (אלכוהול, סמים, הימורים, אוכל..) משמשת כהרגעה (מעל שישה חודשים), כשלונות חוזרים לשלוט על הפעילות, קיום מצוקה סביב תחומי חיים אחרים (זמן שהיה מתוכנן ואמור להיות מוקדש לעבודה וקשרים בסוף מוקדש לפעילות ההתמכרותית), צורך להמשיך ולהעלות את האינטנסיביות של העיסוק (הסף הולך ומתרחק..), ותחושת מצוקה הולכת וגוברת כאשר לא ניתן לבצע את הפעילות ההתמכרותית.

האם מיניות יכולה להיחשב התמכרותית? יש מומחים שטוענים שכן ויש שלא. בפועל, כמחנכים, הקריטריונים הנ"ל בהחלט מהווים נורות אזהרה חמורות כאשר הנער/ה עונים להם או לרובם.

 

פגיעות מיניות גם היא סוגיה שכוללת מעבר ברור של סף. וזו סוגיה שיש ללמוד אותה בפני עצמה, כי יש התנהגויות שבני נוער – ואולי גם אנחנו – לא נזהה מיד כפוגעניות (למשל, כאשר אקט נעשה בהסכמה מלאה של שני צדדים, ששניהם קטינים מתחת ל- 18, אבל הפער הגילאי ביניהם הנו מעל 3 שנים, ובגילאים נמוכים יותר אף פער פחות מזה).

 

בבל 

נסכם חלק זה בכך שנכיר בכך שהנתונים הללו מצביעים על כך שהפורנוגרפיה - וההפרזה המסוכנת והפוגענית הכרוכה בה – ככל הנראה נמצאת כאן בשביל להשאר. כלומר, הרעיון של 'מיגור' הפורנוגרפיה עצמה והנגישות אליה, או לפחות הפחתתם הדרמטית, הנו רעיון מצוין אבל או-טופי. כלומר, כזה שאין לו מקום, אם ניעזר באטימולוגיה של הביטוי.

גבולות חיצוניים יכולים לסייע במעט, אבל באמת – רק במעט. אין שום דרך למנוע גלישה ברשת אקראית בכל סוג של מסך חכם, במחשב או בטלפון, גם כאשר כשר.

המערכה הנה על הגבולות הפנימיים. אלו שבאים מבפנים. כאשר הפרט מציב את הגבול באופן עצמאי – לעצמו. אנו עשויים לראות בפורנוגרפיה תגובה לתשוקה, ותוצאה של תשוקה שמחפשת פורקן. אבל פורנוגרפיה כבר מזמן לא פועלת רק כמוצא לסיפוק מיני, כי אם מכשיר לייצור עוררות.

יותר מאשר אומדן לתשוקה, הצריכה של פורנוגרפיה הנה מדד למידה שבה אנשים מעדיפים לנסות לשלוט בתשוקה שלהם, להיות בתוכה בשליטה.

תשוקה כרוכה בתלות (במושא התשוקה). תלות כרוכה בפגיעות. פורנוגרפיה כנסיון להמנע מהפגיעות. כי זה או זו שאליה אני משתוקק, הופך אותי תלוי בו. ממש בן ערובה שלו. כי אני רוצה שתאהב אותי, שתרגיש משיכה כלפי והשתוקקות, לפחות באותה מידה שאני חש כלפיך. לחילופין, ההמנעות מתשוקה הנה תחושת הריק. הבודד. החלול.

התמיהה שנשארה

אם כן, מה יש בה במיניות – שההשפעה שלה הנה כה מרחיקת לכת על נפשו של הפרט?. או אם לומר זאת בצורה חדה יותר – מדוע פגיעה מינית – וגם כזו שאולי תחשב – באופן יחסי על מדרג החומרה – 'קלה יחסית', מדווע היא תיצור הדים וזעזוע כה מרחיקי לכת? מדוע ניצול והתעללות – abuse – פיזיים ומילוליים, גם חריפים, עדיין לא מפרקים את הנפש, מבחינה פסיכוולוגית, כמו שפגיעה מינית?

מה יש בה במיניות שכל כך קריטי ומשפיע?

אנו עשויים לראות בפורנוגרפיה תגובה לתשוקה, ותוצאה של תשוקה שמחפשת פורקן.

אבל פורנוגרפיה כבר מזמן לא פועלת רק כמוצא לסיפוק מיני, כי אם מכשיר לייצור עוררות.

יותר מאשר אומדן לתשוקה, הצריכה של פורנוגרפיה הנה מדד למידה שבה אנשים מעדיפים לנסות לשלוט בתשוקה שלהם, להיות בתוכה בשליטה.

ד"ר צמח אסיף, פסיכולוג קליני

מנהל אקדמי של תמורות

בית הספר לפסיכותרפיה דינמית